רחבעם זאבי ז”ל

רחבעם זאבי ז"ל
רחבעם זאבי ז”ל

רחבעם זאבי ז”ל

נרצח 17 באוקטובר 2001 (בגיל 75)

רחבעם עמיקם זאבי (20 ביוני 1926 – 17 באוקטובר 2001; ח’ בתמוז ה’תרפ”ו – ל’ בתשרי ה’תשס”ב) היה אלוף בצה”ל ופוליטיקאי ישראלי. נושא דגל הטרנספר בשיח הציבורי הישראלי בשנות ה-90 של המאה ה-20. ב-2001 נרצח על ידי שלושה מתנקשים פלסטינים, אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין. בעת הירצחו היה שר התיירות בממשלת ישראל, וחבר כנסת מטעם מפלגת מולדת בסיעת האיחוד הלאומי.

רחבעם זאבי נולד בשכונת ימין משה בירושלים למשפחה מסורתית, ששילבה בין ערכים סוציאליסטים ליהודיים. אביו, שלמה זאבי (וולקוביץ), נולד למשפחת חסידי גור בעיירה זְדוּנְסְקָה וְוֹלָה, שליד לודז’ בפולין והיה איש העלייה השלישית. אמו, מינה, נולדה לבית דתי בנחלת שבעה והייתה דור רביעי בירושלים. שניהם היו חברים בגדוד העבודה.

זאבי נהג לספר בהומור שהוא צורף ל”הגנה” כבר בהיותו פעוט בן שלוש, במהלך פרעות תרפ”ט. לשכונה הגיע איש “ההגנה” פסח בר אדון, כדי להגן מהפורעים, והתגורר בבית זאבי. לאחר שבר אדון ירה באקדחו, שהיה לא חוקי, הגיעו חיילים בריטים לחיפוש בבית המשפחה. אמו מינה הסתירה את האקדח מתחת לכרית של רחבעם הפעוט וצבטה את לחיו והוא החל לבכות. החייל הבריטי נרתע מלחפש בכריתו של הפעוט הצורח והאקדח לא נמצא. לימים ההדיר זאבי את אחד מספריו של בר-אדון.

זאבי התחנך בבתי הספר של תנועת העבודה. את הכינוי “גנדי”, שליווה אותו למשך כל חייו, קיבל בבית הספר המחוזי ע”ש רוזה כהן בקיבוץ גבעת השלושה. בקיבוץ נהגו לספר את הילדים בתספורת קרחת; כשהגיע רחבעם הרזה והקירח לחדר האוכל, יחף ומגבת למותניו, נראה כמו המנהיג ההודי, ומאז דבק בו שמו של מהאטמה גנדי. לרפי איתן יש גרסה מעט שונה על הכינוי: “41′, אולי 42′, בית הספר המחוזי בגבעת השלושה… יום אחד זאבי… רק תחתונים לגופו, נבר בערימת הגרביים המסריחים שלי. אה, הוא אמר, רפי מסריח. הסתכלתי עליו, כולו עור ועצמות, שדוף כזה … ואמרתי לו, ואתה גנדי. מאז אני רפי המסריח והוא גנדי[1].”

בגיל צעיר הצטרף לתנועת הנוער המחנות העולים. עם חבריו לתנועת הנוער הצטרף ל”הגנה” שם סירב ליטול חלק בסזון נגד אנשי האצ”ל, ולאחר מכן שירת בפלמ”ח, ובמלחמת העצמאות היה מ”מ בגדוד הראשון וקצין המודיעין של חטיבת יפתח במסגרתה לחם בקרבות מלכיה, כיבוש לוד במבצע דני ומערכת הנגב הנצור. לימים ייחס את דעותיו לחינוכו ולתקופתו בפלמ”ח ואמר “אין לי זכויות יוצרים ולו על שורה אחת בהשקפת העולם שלי. חינכו אותנו על ציונות ועל סוציאליזם, תוך דגש על הציונות האקטיביסטית וה”הגנה”. ההגשמה האישית ושלמות הארץ עמדו במרכז חיינו, והיה ברור כשמש בצהריים שמולדת אין מחלקים”.

לאחר שחרורו מצה”ל ב-1974 מונה על ידי ראש הממשלה יצחק רבין ליועצו למלחמה בטרור ובמאי 1975 גם ליועצו לענייני מודיעין. הוא התפטר מתפקיד זה ב-1976 בעקבות התנגדותו להסכמי הביניים עם מצרים. זאבי שמר על יחסי ידידות עם רבין גם בשנים הבאות, שבהן היו במחנות פוליטיים מנוגדים, וכינה אותו “מר ביטחון” ו”מצביא מהולל”.

עם מותו הפתאומי של ידידו הרמטכ”ל לשעבר דוד אלעזר (דדו) באפריל 1976 פעל זאבי יחד עם האלוף יקותיאל אדם להנצחתו.

ויקיפדיה: רחבעם זאבי ז”ל

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *